השבוע ערכנו מספר מבחני שדה פרקטיים.
הסיבות הברורות כמובן. בין אם להבין מה הצלחנו להשיג בתהליכי השיפור האחרונים או להבין היכן צריך לשים את המיקוד בשבועות הבאים.
מובן מאליו שנדרש להשקיע משאבים בבניית הפוטנציאל הפיזיולוגי והמנטלי הדרוש לשם הצלחה באירוע.
הספורטאי החובב משקיע זמן, כסף, אנרגיה. באותה מידה מובן שהמימוש הוא לא דבר פשוט.
מה ממסובך בלממש פוטנציאל, מדוע חשוב לתרגל ולתחזק את הדרך מקו הזינוק לקו סיום?
מבחן חוזר
במסגרת מבחני הריצה השבוע, ספורטאי א' החל את מבחן הריצה בעצימות גבוהה מדי. הוא החליט להפסיק את המבחן באמצע.
במסגרת מבחני הרכיבה השבוע, ספורטאי ב' סיים את המבחן והרגיש שחלוקת הכח שלו לא היתה נכונה.
למדתי לא להמליץ לספורטאים לערוך מבחן חוזר. מספיק שידעו שהאפשרות קיימת.
צריך לתת לתגובה להבשיל בבטן של הספורטאי, וכמו כל מטרה אחרת- הוא חייב לבחור בה בעצמו כדי שרמת המחוייבות תהיה בגובה הנכון.
ספורטאי א' הודיע לי די מהר שלמחרת הוא מבצע מבחן חוזר. הוא שיפר את המבחן שלו משנה שעברה מתוצאה של 4:40 דק'/לק"מ בטסט 30 דק', ל 3:47 דק'/לק"מ.
ספורטאי ב' נח יום אחד, קם בבוקר ופשוט החליט לבצע. הוא הגדיל את ממוצע ההספק שלו מ-212W ל 217W בפרוטוקול קוגן.
האם היכולת שלהם השתפרה בין לילה? לא. האם הבטחון שלהם השתנה? לא. אם כבר אז להיפך.
האם הפעולה שלהם ראויה להערכה? בהחלט כן.
האם זה קל יותר להצליח בניסיון השני? בהחלט כן.
ובדיוק משום כך אנחנו צריכים להתאמן שוב ושוב על הניסיון הראשון.
כמה פעמים אמרנו, "אם היית יכול לחזור אחורה היית עושה אחרת XYZ". ברור. בדיעבד זה בהחלט קל יותר.
כמה הזדמנויות שניות יש לספורטאי החובבן לתקן תחרות מטרה? לרוב אין אפילו אחת בטווח הזמן הקצר.
"אני רצה חובבת, נרשמתי למרתון ברלין. עברתי להליכה באמצע כי פתחתי חזק מדי, אני לא יכולה להרשות לעצמי להתחרות במרתון אמסטרדם חודש לאחר מכן. חופש מעבודה, עלות נסיעה. לא פשוט. כנראה שרק בעונה הבאה אזכה להזדמנות חוזרת"
"אני מתאמן לאיש ברזל הראשון שלי, אני מתחרה בפרנקפורט. לחצתי חזק מדי ברכיבה והתפרקתי. הסיכויים שלי להגיע לתחרות ברות' שבועיים לאחר מכן נמוכים מאוד. הנסיעה יקרה, הילדים בחופשה. השנה זה כבר לא יקרה"
מנגנון השיפוט
כשאנחנו רוצים להשיג הישג מקסימלי אנחנו מפעילים מנגנון שיפוט.
יכולת השיפוט שלנו בנויה על היכרות וקריאה נכונה עם הסימנים שהגוף שלנו משדר לנו, והשוואתם ל"סולם" מסוים של חוויות שצברנו, במילה אחת נסיון.
אם אני לא מכיר את הגוף שלי כשאני לוקח אותו לקצה, אם אני לא יודע לחבר את הקצוות ולהגיד -" בעצימות הזו, X, יש לי עוד ככה וככה זמן, T, ואני מתפרק".
באותה מידה, "בעצימות הזו אני בוודאות שומר לעצמי ספיירים".
את הסולם כאמור ניתן ליצור אך ורק דרך התנסות, והתנסות מסוג אישי. אני צריך ללמוד לקרוא את הגוף שלי, לא את הגוף והתחושות של חברים שלי.
טסט פנימי
אירוע מטרה הוא באופן טבעי מעמד מלחיץ.
במשך שנה סיפרנו לכל העולם את היעד שלנו, פיזרנו ציפיות לכל עבר ועכשיו אנחנו צריכים לעמוד מאחוריהן.
לעיתים המשפחה מלווה אותנו, אולי נסעתי עם חברים, איזה פרצוף יהיה לי אם אכשל?
לקראת האירוע מזג האויר נראה שעומד להיות מושלם. "אין לי אפילו תירוץ של יום שרבי…"
מדינה זרה, שפה זרה, מסלול לא מוכר.
ועדיין- אפשר להצליח.
טסט פנימי או תחרות הכנה חיצונית הם מצע לא סטרילי שבו לא אנחנו קבענו את נתוני הפתיחה ולא את שיטת הביצוע.
זה בדיוק מה שהופך אותם למצע הטוב ביותר לתרגל מימוש פוטנציאל.
תרגלו את סידור השעון הביולוגי.
דייקו את רצף הבוקר שלכם. מתי השכמה, מה אוכלים ואיך מבצעים חימום אידיאלי.
בחנו את הציוד שלכם.
לימדו לבנות אסטרטגיה. זה היום להיות שמרן? אולי אני יכול להעז?
תרגלו הוצאה לפועל של תוכנית. עבודה לפי מדדים ובעזרת סנסורים שונים.
למדו לשכלל את הקריאה שלכם את מצב הגוף. מתי אני צריך להיות שמרן, מתי אפשר לקחת סיכון, מתי מוקדם להגביר ומתי מאוחר.
מומחי מימוש בנסיון ראשון
הפכו את עצמכם למומחי מימוש בנסיון ראשון.
זה יעבור דרך ניסוי, תחקיר, וכן- גם אי הצלחה פה ושם.
אנחנו בכיוון הנכון.
נתנו השבוע אפשרות לספורטאים באחת הקבוצות לבצע מבחן שחייה חוזר. 95% החליטו לערוך מבחן נוסף.
הם לא פחדו לנסות. הם לא ראו את הסיכוי להיכשל, הם ראו את הסיכוי להצליח.
בפעילות אחרת הזמנו כ-90 ספורטאים לבצע מבחן רכיבה יחד. 51 מתוכם החליטו לשים את עצמם למבחן- ליד חבריהם.
הם למדו להתמודד עם הלחץ הסביבתי, הם כבר יודעים לנתב את זה לכוח מניע ודוחף.
אנחנו בכיוון הנכון. אתם כבר מפנימים.
