לא מעט ספורטאים שואלים את עצמם מה אני עושה מחר. מצוין, חשוב להתלבט מה יעשה אותם טובים יותר.
אחרים המסתכלים רחב יותר שואלים את עצמם מה תהיה הדרך הטובה ביותר להשתפר העונה.
מבט בפרספקטיבה רחבה יותר הוא כבר עליית מדרגה.
אפשר וצריך עוד רמה אחת למעלה.
מי לא מכיר את "I don't much care where" של אליס,
וכמובן את התשובה של החתול, "Than it doesn't matter which way U go".
אתם בחרתם בתחביב הספציפי הזה, בדיוק כפי שהוא בחר בכם ובשחיינים לידכם במסלול, ברוכבים מולכם במשולש וברצים מאחוריכם בפארק.
השגת הישגים, שיפור עצמי וצמיחה מתמדת, הם חלק בלתי נפרד מדרך החיים שלכם, בספורט ומחוצה לו.
ע"מ לדעת באיזו דרך עליכם לבחור, אתם קודם כל חייבים להחליט לאן אתם רוצים להגיע.
מתוך כל התפישות השגויות בבחירת מטרות, בחרתי שתיים נפוצות:
ספורטאים נוטים לתת הערכת יתר ליכולת להשיג שיפור בתהליך קצר טווח, והערכת חסר לפוטנציאל אליו יכולים להגיע בתהליך ארוך טווח.
הסיכוי לשפר 45 דק' באיש ברזל בתחרות בעוד 4 חודשים נמוך משמעותית לעומת הסיכוי להשיג שיפור של 75 דק' בשנה.
תהליכים משמעותיים דורשים זמן. אין קיצורי דרך. דרושים עוד מעגל שיפור ועוד מעגל שיפור, מבלי להרגיש את הדד ליין על הצוואר בכל יום שעובר. הנטייה לדלג בין פרויקטים קצרי טווח מבלי לבנות תמונה גדולה מקטינה את היכולת להשתפר.
התחילו בתמונה הגדולה.
"עד גיל 30 אני רוצה לעשות איש ברזל מלא"
"בשנים הקרובות אני רוצה להעפיל לאליפות עולם"
"בעתיד הלא רחוק אני רוצה לחוות טור טראנס אלפ"
מכאן אפשר לחקור את נקודת הפתיחה האישית, להבין את המשאבים הנדרשים. ולבנות תוכנית הגיונית להשיג את המטרה.
אם לא הצלחנו לבנות תוכנית הגיונית, או שהמטרה גדולה מדי, או שהמשאבים שהקצנו (זמן בד"כ), אינם מספקים, בחזרה לשלב תיאום ציפיות ובחירת מטרות ריאליות יותר.
אם הצלחנו לבנות תוכנית הגיונית- קדימה לדרך.
ספורטאים נוטים לנהל קריירה שלמה תוך בחירת מטרות מסוימות ומוחלטות מאוד (סופיות), ע"פ מטרות מופשטות יותר (אין סופיות).
תהליך הבנוי ממטרות סופיות ומוחלטות:
- אני רוצה לעשות באוסטריה 2021 איש ברזל בפחות מ-11 שעות
- אחרי כן אני רוצה לשפר את התוצאה שלי משנה שעברה בגן שמואל
- אחרי כן אני רוצה להיות על הפודיום בקבוצת הגיל שלי בחצי בישראמן
מטרות מופשטות:
- אני רוצה למצות את היכולות שלי באיש ברזל
- אני לא רץ כמו שאני מצפה, ואני רוצה להיות מרתוניסט טוב
- אני שואף להעפיל לאליפות עולם ביום מן הימים
- אני רוצה להרגיש טוב, לנהל אורח חיים בריא, ולהנות מהתחביב מסביב לעולם
(המטרה שבסוף כולם מגיעים אליה…)
מטרות מופשטות מורידות מעצמנו הרבה לחץ מיותר.
יש לנו מספיק דד ליין בחיים, מספיק אילוצים שצריך להתחשב בהם, התחביב במובן הזה יכול להיות נקי ונעים.
מטרה מוחלטת לא משאירה מרווח לדברים שלא תלויים בנו- אם המזג באותו יום היה קשוח? ואם המארגנים שגו במדידה או אם נשבר לי חלק באופניים- אז כל העבודה שהשקעתי היתה מיותרת??
מטרות מוחלטות מקשות מאוד על היומיום- אם לא הצלחתי באימון היום- אני מקטין את הסיכוי לעמוד במטרה! מחשבה כזו היא מאוד "מורידה".
לעומת זאת, אם המטרה שלי היא להיות שחיין טוב יותר, גם אם פיספסתי 2 שניות בלאפים האחרונים- עדיין קמתי בבוקר, נכנסתי למים הקרים ועשיתי הכי טוב שלי- התקדמתי לעבר השגת המטרה.
מחשבה כזו היא מאוד "מרימה".
לרוב הספורטאים אין כלים לקבוע מטרות מוחלטות. עשית כל חייך איש ברזל אחד. מעולם לא ביקרת בפרנקפורט. את בטוחה שיש לך כלים להעריך שאת מסוגלת לעשות 11:58 במקום שמעולם לא היית בו, בתאריך שלא קבעת, במזג שאינו ידוע?
רוצים לקבוע מטרות ריאליות? תתייעצו.
בכלל לא משנה מי מלווה אתכם- חבר עם ניסיון רב, צוות מקצועי בקבוצה, המאמן האישי. אם תצליחו לשכנע עוד אדם אחד שהמטרה שלכם הגיונית- כבר התחלה טובה.
ואם אין לכם עם מי להתייעץ- שלחו בפרטי, תמיד זמין.
